שנה לאחר הביקור האחרון ושנתיים מפרוץ המגיפה, חזרנו לקו-סמוי. אנחנו מאוד אוהבים את האי ובכל הזדמנות משתדלים להגיע ליומיים-שלושה כדי לנוח. את האי אנחנו מכירים מצוין ולאורך השנים הספקנו לבקר בכל החופים, מפלים, תצפיות ואטרקציות, לכן בשנים האחרונות אנו מגיעים בעיקר בשביל לשנות קצת את האווירה, להנות מבונגלו ממש על החוף, אוכל טוב וים רגוע.
את הפוסט הזה אני כותבת ברגשות מעורבים, גם הפעם ההחלטה הייתה ספונטנית, נופש קצרצר של סופ”ש לפני שחוזרים לשגרת הלימודים והעבודה.
הביקור האחרון באי היה מלווה בתחושות לא קלות כלל. האי האהוב שלנו, תמיד עמוס בתיירים, מוזיקה טובה, שווקים תוססים, חיי לילה עשירים וחופים מדהימים, הפך לנטוש כמעט לגמרי. המקומות האהובים סגורים, מלונות נטושים והרחובות חשוכים כבר ב 8 בערב. אני זוכרת שישבנו לארוחת ערב בריזורט, האורחים היחידים במלון ועדיין המלצרים כמו בכל ערב סידרו את השולחנות בחוף וצמוד לבריכה, פרסו מפות והדליקו נרות לאורך השבילים ליצירת אווירה רומנטית, בידיעה והבנה שאף אחד לא יגיע. ירדו לי דמעות של עצב. למחרת החל סוף השבוע ולפתע המלון התמלא פתאום באנשים, צוות המלון לא הפסיק לתזז אבל בחיוך מאוזן לאוזן – אז בין הגל השני לשלישי החלה תיירות הפנים לשגשג. הייתה הרגשה של נורמאליות בכל הכאוס ועזבנו את האי בתחושה שהנה הדרך לשיקום קרובה מתמיד.
הגל השלישי “הרג” את תיירות הפנים ושוב החלו להגיע סיפורים שהאי סמוי נטוש ומתפורר, תיאורים אפוקליפטיים שחלקם ראיתי גם באזורים מסוימים בפוקט. תוכניות “ארגז החול” ולאחר מכן “סמוי פלוס” היו אמורים להחזיר את התיירות לסמוי ולכן שוב חשתי שיש תקווה לאי.
לפני מספר ימים הודיעו לי שהחזרה ללימודים מתעכבת ולכן באופן ספונטני הודעתי למשפחה העייפה מה”רוד טריפ” ששוב אורזים ויוצאים לדרך. קראתי בקבוצות שהאי ריק והכל נסגר מוקדם ובאופן כללי לא מומלץ להגיע לביקור, אבל אנחנו לא מחפשים חיי לילה או מסיבות, באנו לנוח במלון עם בקתות ליד הים, אוכל טוב, סיבוב לראות מה השתנה וכמובן ים, רגוע ושקט שאני כל כך אוהבת.
הפעם ציפתה לנו אכזבה ולקח לי יום שלם להבין למה אני כל כך מאוכזבת. הרי הנוף לא השתנה ויש יותר בתי עסק פתוחים, יותר אנשים בחופים, המלון שלנו בתפוסה כמעט מלאה אבל הפעם הרוב זרים, תיירות חוץ. אתמול בערב, בנסיעה מהמעבורת אל המלון עברנו דרך אזורים שונים, ראינו ברים פתוחים, אנשים יושבים סביב שולחנות, מוסיקה, דוכנים, שוק לילה ליד הקניון (כמובן שלא כמו לפני שנתיים אבל שינוי מהותי בהשוואה לשנה שעברה).
אז מה השתנה?
קו-סמוי תמיד הייתה יקרה בהשוואה ליעדים אחרים אך גם מפנקת יותר, אלא שהפעם המחירים יותר גבוהים ללא כל הצדקה וזה מורגש מאוד במיוחד אחרי הטיול שלנו לצפון תאילנד, שם ממש זול.
בסמוי העונה עוד קצת מתעכבת והים גלי, המים מלוכלכים ולא מזמינים, החוף עמוס בחלקי עץ וזבל שנסחף מהים.
הבנים שלי הספיקו להנות מנוף של תיירות מבוגרות (הגיל השלישי) מאירופה משתזפות טופלס, בעלי והבן הגדול קיבלו הצעות זימה מליידי בוי בזמן שחיפשו 7/11 פתוח והחנויות וגם המלונות שעמדו ריקים בשנתיים האחרונות החלו להתפרק ולהתפורר. למרות שיש חלוצי תיירות, עדיין בולט כמה האי מוזנח ולא מזמין וזה בדיוק מה שגורם לי לתחושת אכזבה ועצב.
המשך בחלק ב‘
. אליה כל הכבוד .כתיבה רהוטה וברורה.
מתגעגעים מאוד לכולכם!