רילוקיישן – בחירת בתי ספר

בשבוע שעבר נפגשתי עם חברה שהגיעה לביקור מסינגפור. הכרנו לראשונה לפני עשור אי שם בסין, כשהבנים שלנו התחילו כיתה א בבית ספר פרטי. הזמן עבר ודרכינו נפרדו, הם עברו להונג קונג ואחר כך לסינגפור ואנחנו התמקמנו בפוקט. הם בחרו בבתי ספר שמלמדים בשיטה הבריטית מכיוון והם אירים ובאופן טבעי שיטת הלימוד הזאת יותר רלוונטית עבורם. אנחנו בחרנו בבית ספר עם תוכנית לימוד אמריקאית כיוון והיא יותר מתאימה לתוכניות העתידיות שלנו.

בביקור שלה בפוקט, היא התעניינה לגבי האופציה של מעבר מסינגפור ומכיוון והילד שלה כבר בן 14.5 יש משמעות לבחירת בית ספר טוב.

כמובן שהרצון היה שהילדים שוב ילמדו יחד באותה הכיתה אך כמו שכתבתי בפוסט קודם על בתי הספר, המעבר משיטת לימוד אחת לאחרת יכול להיות מאתגר מאוד.

לכן אחרי התייעצות איתי היא החליטה לבדוק את Headstart בית ספר גדול במרכז האי שמלמד בשיטה הבריטית.

באותה ארוחת צהרים היא סיפרה לי שאחרי פגישת ייעוץ עם נציג בית הספר, היא החליטה שיותר נכון עבורם להישאר בסינגפור וזאת כי המעבר בין בתי ספר בגילאי חטיבת הביניים והתיכון יכול להשפיע לרעה על הציונים הסופיים. נשמע תמוה, נכון?

אז מה באמת הסיפור מאחורי זה? יצאתי לחקור!

בשיטת הלימוד הבריטית: הילדים מתחילים את בית הספרה “Year 1” בגיל 5, כשעד אז הם כבר רכשו ידע בסיסי בקריאה, כתיבה וחיבור.

ביסודי (גילאים 5 עד 11) הילדים לומדים את מקצועות הליבה – אנגלית, מתמטיקה, מדעי החברה ויצירה.

חטיבת הביניים מחולקת ל לשני שלבים: Lower Secondary / Upper Secondary כשבשלב הראשון גילאים 11 עד 14 לומדים לעבוד עצמאית, נחשפים למגוון רחב של מקצועות ומתחילים לגבש דעה מה מעניין אותם יותר ובאיזה מקצועות הם ירצו להתמקד.

השלב הבא  Upper Secondary הוא השלב החשוב, גילאים 14 עד 16. בשלב הזה הילדים לומדים ל- GCSE  (רק באנגליה) או IGCSE  (מוכר ב 150 מדינות).

המבחנים דומים וההבדל העיקרי שאת GCSE  אפשר לעשות רק פעם בשנה בחודש יוני. 

וכאן אני רוצה לחזור לחברה שלי והחלטתה לא להעביר את הילד מבית ספר בסינגפור לפוקט. למעשה הלימודים ל- IGCSE  הם דו שנתיים וכל בית ספר יכול ללמד בשיטה מעט שונה.

חלק ילמדו את כל התוכנית בשנה אחת, בשנה השנייה יעשו חזרה על החומר הנלמד ואז ייגשו למבחן.

בבתי ספר אחרים, בשנה הראשונה יילמדו חלק מהמקצועות, יעשו מבחן על החומר הנלמד ואז בשנה הבאה ילמדו את המקצועות שנותרו ועליהם יעשו מבחן מסכם. כמובן שהמקצועות הנלמדים יכולים להיות שונים בכל בית ספר, כלומר שבמעבר כזה הילד עלול לפספס חלק גדול מחומר הנלמד, לרדת בציונים, מה שיוביל לתסכול וישפיע על הלימודים בתיכון.

ילדים בגילאים 16 עד 18 לומדים לדיפלומה וגם כאן יש שתי תוכניות שונות IB  או A-Levels  ההבדל בין התוכנית שב- A Levels  הילדים לומדים בנוסף למקצועות הליבה עוד 3-4 מקצועות לעומק, כאשר ב- IB  בשנה הראשונה לומדים 6 מקצועות נוספים ובהמשך מתעמקים ב 3 המקצועות הנבחרים. כמובן שגם כאן המקצועות, שיטות הלימוד ואפילו הספרים יכולים להיות שונים ולכן המעבר יהיה מאתגר.

החשיבות להתעמק בבחירת בית הספר לא מסתיימת בשיטת הלימוד IB  או A-Levels   אלא גם הדירוג של בית הספר בו למד התלמיד.

בין שני תלמידים עם ציונים זהים תמיד תינתן העדפה לזה שלמד בבית ספר עם דירוג גבוה יותר.

לצורך העניין, תלמיד מ- BISP  יהיה עדיף על פני זה מ ISP  או Lighthouse  להם אין בכלל אישור רשמי ללמד את הכיתות הגבוהות.

נקודה אחרונה, אוניברסיטאות בעולם יעדיפו תלמידים שסיימו את IB  על פני A Levels  כי IB  נחשבת למקיפה יותר.

מכאן נעבור לתוכנית הלימוד האמריקאית: הילדים מתחילים את הלימודים בגיל 6 “Grade 1” וצריכים להשלים 12 שנות לימוד על מנת לקבל דיפלומה. כיתות 1 עד 5 הם בית ספר יסודי בו הילדים לומדים מקצועות בסיס ובנוסף אומנות, ספורט וכמובן פיתוח כישורים חברתיים.

כיתות  6  עד 12 Secondary School  המתחלק לחטיבת ביניים Middle School  או Junior High School  והתיכון High School.  

חטיבת הביניים כוללת כיתות 6 עד 8 ובהן מעמיקים בלימודים של מקצועות הבסיס, מדע, אומנות וספורט ובעצם הרחבה של היסודי.

הכל משתנה בתיכון כשתוכנית הלימוד די מזכירה את זו של האוניברסיטאות. כדי לקבל דיפלומה תלמיד צריך לצבור 24 נקודות לימוד:

בתוכנית יש מקצועות ליבה (אנגלית, מתמטיקה, שפה נוספת ועוד) ומקצועות בחירה, אלו שהתלמיד בוחר להתמקד בהם בשביל לימודים העתידיים (כימיה, פיזיקה, ביולוגיה וכו'). הניקוד נצבר לפי הקורס שהתלמיד סיים וקיבל ציון עובר (מעל 60). 

מה קורה אם התלמיד מחליף את התיכון? צריך להגיש את המסמכים הרלוונטיים לבית הספר החדש ושם ייתכן ויכירו בציונים אך ייתכן ולא. לרוב על מנת להכיר בציון, בית הספר החדש יפנה למוסד הלימודים הקודם ובהתאם לזה תתקבל ההחלטה. ההכרה לא תלויה רק בבית הספר אלא במספר גורמים חיצוניים.

מה קורה אם לא מכירים בלימודים הקודמים?

התלמיד יקבל דיפלומה חלקית עם הציונים והניקוד אותם צבר בבית הספר האחרון וזה יצורף למסמכים ממוסדות הלימודי הקודמים.

כדי להתקבל לאוניברסיטה לא מספיק רק להציג את הדיפלומה אלא גם AP Test – Advanced Placement Test בו בוחנים את היכולות ואת הידע של התלמידים. המבחן נערך במאי והציון הכי גבוה יהיה 5. לפי הציון הזה יחד עם הדיפלומה והדירוג של בית הספר בו למד התלמיד תתקבל ההחלטה של האוניברסיטה.

כמובן שככל שהעולם הופך להיות גלובלי יותר, אנשים עוברים ממדינה למדינה בקלות יותר, כך גם בתי הספר לומדים להתמודד עם התלמדים שמגיעים מרקע שונה (נכון למדינות שבהם יש מהגרים רבים כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה). אבל כל השינויים גם עלולים להזיק בסופו של דבר לרמת הציונים והאפשרויות של הילד בעתיד.

מניסיון אישי, הגעתי לישראל אחרי שסיימתי כיתה 9 באוקראינה, בישראל שובצתי ל 3 יחידות במתמטיקה על סמך שאלה "איך היו הציונים שלי במקצוע הזה באוקראינה" ולתשובתי שהייתי בינונית מינוס. בלי מבחן! בלי בדיקה! פשוט כך- שיחה עם נערה שלא מבינה מילה בעברית.

אחרי מספר חודשים המורה הבין שהידע שלי במתמטיקה טוב יותר ממה שהצהרתי על עצמי והציוניים שלי מעולים, לכן והציע שאעבור ל 4-5 יחידות, לשם אני מתאימה יותר. אבל בזמן הזה פספסתי המון חומר ולא לשכוח שעדיין סבלתי מקשיי שפה והנה, הפכתי ממצטיינת לנכשלת. חזרתי ל 3 יחידות וכך סיימתי את התיכון. פספוס שהיה אפשר למנוע אם היה קצת הבנה או תקשורת טובה יותר.

ומכאן המלצה נוספת, על אף שבישראל לומדים אנגלית בבית הספר, הרמה נמוכה מאוד והילדים לא מצליחים לתקשר עם הסביבה החדשה של דוברי אנגלית. אמנם בתי הספר הפרטיים מתורגלים בקליטת ילדים חדשים שאינם דוברי אנגלית, אך הקושי עדיין קיים ועלול להוביל את הילד למשבר אישי וחברתי. לכן חשוב לקחת להם מורה פרטי, כזה שידבר איתם, יאפשר להם לרכוש ביטחון במלל ולהעשיר את אוצר המילים שלהם, Present Progressive הם ילמדו אח"כ, אבל בשלב המעבר הכלי הכי חשוב להם יהיה היכולת הוורבאלית.

פורסם על ידי אליה וינברג

על חיי בתאילנד | מטיילת עם מצלמה וסיפור

השאר תגובה