יש המון חומר ברשת בנושא הוויזות השונות לבוגרים וכמעט על כל שאלה אפשר למצוא תשובה באחד הפורומים, אך מה לגבי ויזה לילדים?
בקבוצות, לרוב ממליצים לא להוציא ויזה לילדים, בטענה שעד גיל 14 הילדים לא חייבים ויזה. כאן אני באה לנפץ את המיתוס כי זה פשוט לא נכון!
אז מהיכן המידע השגוי? על פי החוק התאילנדי ילדים עד גיל 14 לא ייקבלו קנס ולא ייגורשו מהמדינה במידה ויימצאו ללא ויזה בתוקף או ללא ויזה כלל, לכן עם הזמן השתרשה התפיסה שילדים לא צריכים ויזה.
נעשה סדר בדברים:
כשאזרח ישראלי (ועוד מספר מדינות להן יש הסכמים) נכנס לתאילנד הוא מקבל באופן אוטומטי חותמת עם אשרת שהייה ל 30 יום.
עבור שהייה שעולה על 30 יום ניתן להוציא ויזה מבעוד מועד בשגרירות תאילנד בישראל (60 יום) או בזמן השהות בתאילנד, להאריך אשרת השהייה בעוד 15 ימים.
מי ששוהה בתאילנד ללא ויזה בתוקף יחוייב בקנס של 500 בהט פר יום וכמובן יזכה בחותמת overstay בדרכון, במקרה של הילדים אין קנס, אך יש חותמת. כל זה נכון בביקורת הדרכונים בשדה התעופה, אך מה עם נתפסתם ע”י שוטר ללא ויזה בתוקף? המשמעות היא קנס, מעצר וגירוש במקרה הרע (לבוגרים)
כיוון והחוק התאילנדי פוטר את הילדים מקנס ישנם הורים שבוחרים לא להוציא להם ויזה וכך לחסוך זמן וכסף.
מה המשמעות של זה לטווח הארוך?
המשמעות היא שלילד יש בדרכון חותמת של overstay וכשהמשפחה תרצה לחזור לתאילנד, השוטר בביקורת הדרכונים יכול לסרב לתת ויזה לילד בכניסה למדינה או לחילופין להתעלם מהויזה של ההורים לטווח ארוך ולתת לכל המשפחה רק 30 יום. בשנת 2019 קצת לפני הקורונה, משרד ההגירה התאילנדי החל לחפש תיירים/מהגרים כאלו שלא סידרו את הויזות לילדים ואיבדו את הויזות ארוכות הטווח עליהם שילמו כסף רב. אופציה נוספת זה סירוב לתת להורים ויזה עד שלא יסדירו את המעמד של הילד.
נקודה נוספת, שרבים לא חושבים עליה היא העתיד. נאמר ובהמשך הדרך תרצו להגר למדינה אחרת, מערבית. כחלק מתהליכי ההגירה, תצטרכו להציג את כל תנועותיכם כולל של ילדכם בחמשת השנים האחרונות (מינימום) ובשלב הזה הסבר כמו “בתאילנד הילדים לא צריכים ויזה” לא יעבוד על קציני ההגירה במדינת היעד.
כרגיל, דוגמא אישית:
אוליביה הגיעה לתאילנד כשהייתה בת 10 חודשים. הילדים הגדולים קיבלו ויזת לימודים ואנחנו ההורים קיבלנו ויזות מלווה. עבור אוליביה נאמר לנו שאין צורך בויזה – חשוב לציין שמי שאמר לנו היה קצין במשרד ההגירה.
אחרי שנה הצטרפה אנאבל למשפחה. היא כבר נולדה בתאילנד, קיבלה דרכון בשגרירות ישראל בבנגקוק ומכיוון שלאוליביה “לא צריך ויזה” אז חשבנו שגם אנאבל לא צריכה.
הזמן עבר ורצינו לצאת לחופשה קצרה אצל חברים בקנדה, רק אני והבנות. בשדה התעופה לא נתנו לנו לצאת כיוון שבדרכון של אנאבל לא הייתה ויזה ולנו לא היה בנמצא את תעודת הלידה שלה מבית החולים (מצב כזה מעלה חשש לחטיפת ילדים ולכן עד אשר מציגים תעודת לידה, לא ניתן לצאת מתאילנד).
גם אחרי האירוע הזה, לא חששנו מחינת הויזה מכיוון שבכל שלב במעבר הגבולות, אף אחד לא העיר לנו על כך שלבנות אין בכלל ויזה.
במהלך מגיפת הקורונה, בזמן שרוב הזרים קיבלו ויזות קוביד, ביקשנו להוציא סוף סוף ויזות עבור הבנות שהחלו ללמוד בבית הספר ואז נתקלנו בבעיה חדשה- אי אפשר להוציא להם ויזה בלי שיצאו מהמדינה, אבל הגבולות סגורים והבנות שוב בלי ויזה.
כך הזמן עבר ומבלי לשים לב, הגענו ליולי 2022 ולטיסה לישראל. סוף סוף אפשר להסדיר את מעמדן החוקי, לא לפני שעוכבנו בביקורת הדרכונים במשך חצי שעה, המון צילומי מסמכים וכמובן חותמת overstay בשני הדרכונים. בחזרה לתאילנד כמובן שנשאלנו מדוע לא טיפלנו בויזות של הבנות, ההסבר שהמטרה היא להסדיר את הויזות מול בית הספר והעובדה שהויזות שלנו ושל שלושת הבנים ארוכות טווח, ריצו את שוטרי ההגירה שביקשו לטפל בנושא באופן מידי מול משרדי ההגירה באי.