למען האמת, על אף כמויות המידע העצומות שרוצות לפרוץ ממני אל הדף, זהו אחד הפוסטים היותר קשים עבורי לכתיבה.
אני מכירה את קופנגן היטב, ביחד עם קוסמוי זהו אי הנופש הקבוע שלנו בשני העשורים האחרונים ולכן באופן טבעי היו לי ציפיות.
נכון שחוויתי את הקורונה בתאילנד, ראיתי איים מתרוקנים, חופים ננטשים, בתי עסק נסגרים, השמיים מעל שדות התעופה שקטים ואפילו העיר בנגקוק כאילו קפאה, אבל כשקראתי עדכונים בקבוצות הפייסבוק השונות (של תושבי קופנגן) התחושה הייתה ששום דבר לא השתנה. ההסבר היה פשוט והגיוני – כיעד שאף פעם לא היה עמוס בתיירים למעט בימים שלפני המסיבות, תושבי האי יודעים להתנהל תחת עומס רב ומתורגלים לשרוד גם כששומם, לכן הגבלות הקורונה לא ממש פגעו בעסקים והציפייה שלי הייתה לחזור לקופנגן שאני מכירה.
כבר כשיצאנו מהמעבורת ראיתי שהכבישים ריקים מאדם, מעט מאוד רכבים חונים בצדדים וכך גם אופנועים, שני הרמזורים שממילא כולם התעלמו מהם, מנהלים תנועת רפאים כי מלבדנו ועוד אופנוע ממול, הצומת היתה ריקה. עסקים סגורים ונטושים בהדרין, הריזורט האגדי קוקו האט וילג’ נטוש ומוזנח ואפילו חבל הנדנדה החל להתפורר בזמן שהצטלמתי עליה. לאורך החוף בהין קונג הופיעו להם בשנים האחרונות המון מבנים שמסתירים את הנוף היפה, החוף האהוב טונג נאי פאן ריק מאדם ועוד. כאמור היו לי ציפיות גבוהות מידי כנראה, האי נפגע לא פחות ממקומות אחרים כמו פוקט, קראבי וכו’ ההבדל הוא שבשנה האחרונה הושקעו המון משאבים בשיקום האזורים המתויירים, לא כך בקופנגן – עדיין.
כשדיברתי עם חברה שעברה לגור בקופנגן בשנה האחרונה פתאום הבנתי איפה הטעות שלי, מי שכותב בקבוצות כנראה לא הכיר את קופנגן של פעם לכן אין כאן בכלל מקום להשוואה, המהגרים החדשים פשוט נהנים מההווה, הבעיה היא אצלי.
בדיוק כמו שלא הבנתי את ראשוני התיירים בפוקט שהגיעו ביולי 2021, אחרי שנתיים של חופים ריקים לראות 50 איש על החוף היה בשבילנו שיא ההתרגשות, אבל מבחינת התיירים שהכירו את פוקט לפני זה, המצב באי גרם לשוק גדול, התלונות על אי ריק, רחובות שוממים וחיי לילה ללא חיים… בסופו של דבר זה הכל עניין של השקפה.
לכן, בפוסט הזה אני שמה בצד את התחושות שלי שאינם רלוונטיים ורוצה לתת מספר המלצות נכונות למצב היום.
המשמעות של השם קו פה נגאן Ko Pha Ngan הוא אי של רצועות חול. מכיוון שהים מאוד רדוד, בשפל המים מתרחקים עשרות עד מאות מטרים וחושפים רצועות חול לבנות ויפהפיות.
הפעם בחרתי במלון באזור הדרין, חוף Leela לדעתי אחד היפים באי, עם זאת לא ממש מתאים לרחצה. מאוד רציתי לסגור עם קוקו האט וילג’, לריזורט הזה יש ערך סנטימנטלי עבורנו, בטיול אחרי הצבא, בעלי וחבריו עזרו לבנות אותו, והנדנדה האגדית רשומה על שמו (בימים שיכל לטפס על עצי קוקוס), אחר כך חזרנו לשם ביחד, זוג צעיר בירח הדבש והבעלים שזכרה את בעלי והוקירה תודה, מיד שידרגה אותנו. חיפשתי סגירת מעגל, הפעם להגיע עם כל המשפחה, אבל לצערי המלון סגור, לכן הזמנתי עבורנו מלון שצמוד אליו Sarikantang והבחירה הייתה מצוינת. הוא לא זול אך החדרים מפנקים, אחרי שיפוץ רציני הכל כחדש, הנוף מהמם והמסעדה פשוטה ומעולה, את רוב הארוחות שלנו אכלנו במסעדה של המלון והיה ממש טעים.
בכל טיול אנחנו מגיעים גם לחוף טונג נאי פאן. החוף נמצא בצד השני של האי, הכביש תלול ובחלקים מסוימים קצת מזכיר את הכביש שמוביל לפאי אבל החוף מהמם ובהחלט מומלץ לביקור. למעשה טונג נאי פאן מחולק לשני חופים קטנים- יאי ונוי, ביאי נמצאים ריזורטים פשוטים על רצועת החוף ובקצה הצפוני הרבה מסעדות וחנויות, לדעתי זה החוף היותר יפה מבין השתיים. בחוף נוי ממוקמים ריזורטים של 4 ו 5 כוכבים, יש שדרה עם מסעדות וחוף ים יפה.
כאמור האזור די מרוחק לכן מי שמחפש חופשה שקטה בסגנון בטן גב מאוד ייהנה שם.
אגב, ישבנו במסעדה של דרימלנד ריזורט ורוב המנות שבתפריט לא היו קיימות, עוד תזכורת לכך שהאזור רחוק מלהתאושש.
חוף Mae Haad מיוחד בזכות רצועת חול לבנה שמופיעה בשפל ונעלמת בגאות, הרצועה מחברת בין קופנגן לקו מה. אני מאוד אוהבת להגיע לכאן עם הילדים, כשהיו קטנים סיפרתי להם סיפורים על פיראטים ואוצרות שהשאירו באי מה, דמיינו לכם את האושר של ילד כשהוא מוצא מטבע באי הזה. בחוף יש שני ריזורטים טובים, מסעדה על החוף ואווירה מאוד נעימה. השייקים על בסיס חלב זכו להצלחה רבה אצל הילדים.
אני גם ממליצה לעלות לתצפית על ההר, שם תמצאו את Three Sixty Bar ותראו את רצועת החול הקסומה מלמעלה, מבטיחה שהנוף מרהיב.
חוף האד יאו ללא ספק אחד האהובים עלי בקופנגן, לפני 4 שנים ישנו ב See Through Resort הוא היה בדיוק אחרי החלפת בעלים ובתהליך מאסיבי של שיפוץ, לכן זכינו לישון על מצעים צבעוניים של סבתא, להתקלח בחושך ולתמרן בין כמויות עצומות של תפזורות במבוק בשטח הריזורט לפני שיהפכו לחומה או בתי מנורה משתלשלים מהעץ. למרות כל זאת ממש נהנינו, המיקום של הריזורט מצוין, הצוות אכפתי והאוכל היה מדהים. כאמור עברו 4 שנים, את השיפוץ כבר סיימו וממש רציתי להזמין שם בונגלו אך לצערי מבנה החדרים לא מאפשר הכנסה של מיטה נוספת. לכן, מי שמטייל כיחיד או זוג או משפחה עם ילדים גדולים שיכולים להיות בבונגלו משלהם זו המלצה חמה עבורכם. בריזורט יש עכשיו גם בית קפה עם גלריה ממוזגת ונוף מטריף אל החוף, מסעדה ובר עם תפריט עשיר, הכל נצבע בלבן ומסביב יש מקומות ישיבה שונים ונוחים מאוד. הילדים נהנו משייק קרמל ואני גיליתי איפה מוכרים את השייק קוקוס הכי טעים בתאילנד. מומלץ!
הין קונג, נשבעת שעד הביקור הזה בכלל לא ידעתי איך נקרא האזור, בשבילי זה תמיד היה “כביש החוף” עם עץ קוקוס מעל המים שעליו תמיד הצטלמתי. כמו שכתבתי בפסקה הראשונה, היה די מאכזב לראות שעכשיו כמעט ואין נוף, כדי להגיע לעץ צריך לעבור דרך דלת עם שלט” לאורחי המסעדה בלבד” למרות שמדובר במבנה קטן ונטוש ובאופן כללי האזור די איבד מהיופי. אבל היי כבר ראיתם בתחילת הפוסט – עדיין הצטלמתי על העץ.
על אותו כביש יש מסעדה Taboon אני חושבת שבבעלות ישראלית. הפעם לא יצא לנו לאכול שם, אבל לפני זה ביקרנו מספר פעמים והיה מאוד טעים, העיצוב בסגנון מזרחי, בתפריט חומוס, פלאפל ועוד הרבה מאכלים טעימים שמזכירים את הבית. בהנחה שהמקום שמר על האותנטיות שלו בארבעת השנים האחרונות, בהחלט מומלץ.
טונג סלה, האזור הכי חי ובועט באי, שם תמצאו חנויות מיוחדות, בתי קפה מעוצבים, מתחם אוכל ושוק שפועל בערב. והנה טיפ המיליון דולר שלי, מיד ביציאה ממעבורת הרכבים, פונים ימינה ומעבר לכביש תמצאו מסעדה בשםNira’s Home Bakery . את נירה, אישה מבוגרת מגרמניה הכרנו במקרה בעשור הקודם, כשהחיפושים אחר קפה לאטה טוב היו בעיצומם, נירה פתחה בית קפה קטנטן שם אפתה את הכל לבד ואנחנו כחובבי קפה טוב, הפכנו ללקוחות קבועים די מהר. כמה לא הפתיע אותנו שבביקור הקודם בשנת 2018 המקום הקטנטן הפך לאימפריה. היום זהו מבנה גדול עם הרבה מקומות ישיבה ותפריט עשיר, כמובן שמיד עם ההגעה לאי עצרנו לקנות קפה ומאפים לדרך.
מתחם האוכל בטונג סלה הוא נקודת חובה על המפה, במתחם כל אחד יכול לבחור את מה שהוא אוהב, לרוב אנחנו בוחרים בדוכן הישראלי- מתפנקים בפיתה עם חומוס, סלט ופלאפל, תמיד טעים ומאוד זול. מה שכן, הפעם החומוס היה קצת שונה במרקם, אבל זה ממש לא הפריע לחוויה.
לסיכום, פה נגאן הוא אי מדהים עם אווירה מיוחדת וקסומה מאוד, אי אפשר להסביר במילים את התחושה אבל מרגישים את זה באוויר כבר כשיורדים מהסירה. אני ממליצה מאוד לעשות טיולי יום באי, לבקר בחופים השונים, לטייל בג’ונגל, לעלות לתצפיות ופשוט להנות.
