קו נאי

האי נאי נמצא במחוז קראבי, אי קטן ברובו ג'ונגל ירוק ושלושה חופים כאשר רק בשניים מהם יש ריזורטים.

החוף העיקרי נקרא חוף נאי והוא הגדול באי. בזמן גאות הים מטפס על החוף והמעבר בין ריזורט לריזורט כמעט ובלתי אפשרי. בשעות השפל הים נסוג למרחק של עשרות מטרים וכמו באיים האחרים אפשר לטייל ולחקור את הקרקעית.

חוף נוסף נקרא פארדייס ביץ בו יש רק ריזורט אחד בעל שם מפתיע –  פראדייס ביץ ריזורט. 

לכל החופים הגעה אפשרית בעיקר בסירה ולכל ריזורט יש סירת שירות משלו. כמובן שאפשר לטייל דרך הג'ונגל ולהגיע לחופים אחרים באופן עצמאי אבל חשוב לדעת שאין מסלול הליכה מסודר או מסומן, זה אתם מול הג'ונגל לטוב ולרע.

באי אין כספומט, כפרים, כבישים או חנויות, כל השהות מתבססת על השירותים אותם מציע הריזורט ONE STOP SHOP ויש גם מרפאה קטנה באי שם אפשר לקבל טיפול רפואי בסיסי במידת הצורך. במקרים רציניים צריך לקחת סירה למחוז טראנג, למרות שהאי באופן רשמי משתייך למחוז קראבי, הוא קרוב יותר לטראנג. במקרים קשים יש אפשרות להזעיק מסוק להטסה רפואית לבית החולים הרלוונטי (לרוב בבנגקוק).

בזמן תכנון הטיול, אני חייבת להודות שהאי נאי הכי פחות עניין אותי והסיבה היחידה ש"נאלצתי" לבחור לשהות שם 2 לילות זאת מכיוון שהסירה לא הפליגה לכיוון שהיינו צריכים. גם מבחר הריזורטים באי דל מאוד, סך הכל 5 ריזורטים כשאחד מהם בכלל ע"ב אוהלים. מחוות הדעת ברשת הבנתי שגם אין מה לבנות על האיכות של הריזורטים- כולם ברמה סבירה מינוס וכולם יקרים, לכן בחרתי בריזורט שהשם שלו נשמע מעניין יותר- טניה ביץ ריזורט – בדיעבד זאת הייתה בחירה מצוינת.

כשהגענו לאי והתמקמנו במלון נזכרתי בספר של אגתה כריסטי שקראתי בצעירותי-  " 10 כושים קטנים" או  בגרסה היותר פוליטיקלי קורקט "לא נותר אף אחד" לא שחלילה חשבתי על רצח, עבריינים או בלשים, אלה האווירה הכללית.

כשהגענו לרציף המרכזי של האי חיכתה לנו סירת לונג טייל של המלון, את המשיטה של הסירה פגשנו לאחר מכן במסעדה של המלון, בתור הטבחית. כשירדנו מהסירה פגש אותנו האחראי של המלון, גבר עם שיער ארוך, מזכיר קצת אינדיאני, לבוש מכנסי דייגים הכל כך אהובים ע"י התיירים וחולצה תאילנדית מסורתית עם כפתורים. את הבחור שלקח את המזוודות שלנו פגשנו בשנית גם במסעדה על הקופה וגם כגנן העוסק בטיפוח הצמחייה. לגמרי מזכיר את הספר שם במלון היו רק 2 עובדים, בעל ואישה.

בריזורט יש רק בקתות עץ מקסימות ומודרניות, חדר שירותים ענקי עם ארון לכל הציוד. למרות שהריזורט היה בתפוסה כמעט מלאה רוב הזמן הרגשנו די לבד, רק בצהריים כשנגשנו למסעדה לאכול פתאום גילינו די הרבה אנשים, תוך כמה שעות כבר הכרנו את כולם, לא כי חיפשנו להתחבר אלא כי זה מקום קטן ורק אנחנו שם. כל אחד בפינה שלו, מישהו קורה ספר, מישהו צולל ואחר הולך למסאג', אבל זאת אותה קבוצת אנשים עם המקומות הקבועים במסעדה, בבריכה ועל החוף. בניגוד לאי קראדאן שם המון תיירים מגיעים בבוקר לצלילות או לאי מוק ששם אפשר לקחת טוקטוק ולטייל באי, כאן באי נאי אין אנשים מבחוץ, מה שרואים זה מה שיש.

משהו באווירה המשפחתית והאינטימיות שנוצרה גרם לנו להתאהב באי ובריזורט, בנקודה מסוימת התחושה היתה שהגענו לשיא, פסגת ההנאה, כל אלו גרמו לנו לפקפק בתוכניות להמשיך את הטיול והרגשנו צורך עז להישאר עוד קצת.

אחד החסרונות הבולטים מבחינתנו באי נאי היה המזון, במסעדה של המלון היה תפריט מגוון ומעניים אך לא כל המנות זמינות, הכל תלוי באספקה ובמקרה שלנו נותרנו בלי ירקות, פירות, קפה טוב וגלידות.

כיוון והאי ברובו ג'ונגל זכינו לראות לטאות כוח ענקיות ודי פחדניות מסתובבות בחיפוש אחר מזון בשעות הבוקר, ציפורי קלאו (Hornbill)  יפהפיים שבמהלך כל הצהריים הגיעו לריזורט לאכול פירות מהעצים, כמובן כמו בכל אי באזור פגשנו המון סרטני נזיר בכל מיני גדלים שהסתובבו בחוף.

אז למי מתאימה חופשה באי?

מי שמחפש שקט, ניקוי ראש ואווירה של אי בודד

מה יש בריזורט?

יש מסעדה, השכרת ציוד צלילה ושנורקלינג, מסאג' וגם שירותי כביסה

מה יש לעשות באי?

הרבה בטן גב, טיולי יום לאיים אחרים באזור, צלילות, שנורקלינג, קיאקים ויוגה.

איך מגיעים?

בעונה היבשה יש מסלול של סירות מהירות שעובר בין קו לנטה וקו ליפה, דרך איים קטנים ומיוחדים. זמן הפלגה מלנטה כ 40 דקות. בעונה הרטובה ההגעה אפשרית רק מטראנג בסירת לונג טייל. כמובן שבעונה הרטובה יש סיכוי גבוה למונסונים והים גלי.

איזה ריזורט לבחור?

בקו נאי יש 3 ריזורטים גדולים: נאי ריזורט, טניה ריזורט וטאפווארין. אנחנו כאמור היינו בטניה ריזורט והוא היה מצוין.

  • בימים האחרונים (מאי 2022) הממשל שוקל לסגור מספר איים לתקופת אוגוסט ספטמבר לשיקום המערכת האקולוגית, האי נאי כנראה יכנס לרשימה.

פורסם על ידי אליה וינברג

על חיי בתאילנד | מטיילת עם מצלמה וסיפור

השאר תגובה