מערת השלדים התאילנדית – המקום ממנו איש לא חזר

לאורך השנים נתקלתי בבלוגים שונים בסיפור על מערה מסתורית שנמצאת באזור קנצ'נבורי, ליד נהר קאווי. הסיפור מרתק ומסתורי, מוזר ומפחיד ולכן בחרתי להימנע מלעסוק בו עד לאחרונה כאשר פנה אליי אדם שביקש ללמוד פרטים נוספים ושאל אם אהיה מוכנה לחקור את הנושא.

בשנת 1992 אנתרופולוג בשם דיוויד וודל קיבל לידיו רישומים ויומן של חוקר טבע הולנדי מהמאה ה- 16 שמצא שבט מבודד בתאילנד המתחבא בג'ונגלים בהרים ונמצא בעימות מתמיד עם תושבי המקום, במרכז ההר ישנה מערה ובתוכה שלדים בתנוחות שונות ונראה כאילו מותם היה חלק מטקס מסורתי. וודל יצא במשלחת בת 5 אנשים לחקור את המערה, מסע ממנו הם מעולם לא חזרו.

האגודה הלאומית לאנתרופולוגים של ארה"ב החליטה להוציא משלחת על מנת לחפש את דיוויד וודל וצוותו שנעלמו. את הקבוצה הובילו החוקרים פרי וינסטון ורוי קלייב, שניהם חוקרי טבע מנוסים שפעלו שנים רבות בטבע הפראי של הודו. המשלחת איתרה את המסלול של וודל אל הגבעות מצפון-מערב לשפך נהר קוואי, שם השתרעה בקעה יפה, גובלת בנהר מצד אחד ובג'ונגל פראי מצידה השני.

בחיפושיה אחר מדריכי דרך, המשלחת נתקלה בהתנגדות חריפה מטעם התושבים המקומיים אשר סירבו לצאת איתם למסע, התושבים סיפרו שמאז ומתמיד חי שם בהרים שבט של קניבלים והרוחות שלהם ירדפו את כל מי שמתקרב לאזור. עם זאת, מסרו המקומיים לוינסטון וקלייב את התיק של וודל ובתוכו יומן ורישומים בכתב ידו, זמן קצר לפני מסעו האחרון למעבה הג'ונגל. ביומן נמצאו אזכורים למישור הזה ומיקום המדויק של המערה.

בלילה הראשון, לאחר שהקימו מחנה במישור, שמעו חברי המשלחת קולות מוזרים שהגיעו מדרום-מערב.  הצלילים נשמעו כמו דפיקות פטישים מרובות. עם עלות השחר הקבוצה הלכה לכיוון ממנה נשמע הצליל בלילה ולאחר מספר קילומטרים מצאו את המערה.  לא היה ספק שזאת המערה עליה וודל כתב והיה ברור גם שמכאן הגיעו הקולות בלילה. החוקרים לא מצאו כל ראייה שכף רגל אדם דרכה במקום תקופה ארוכה.

כבר עם כניסתם למערה, איתרו חברי המשלחת את הגופות המפורקות כמעט לחלוטין של וודל וחבריו. הם זוהו לפי פיסות הלבוש והציוד בדיקת הגופות הראתה שהאנתרופולוגים מתו מוות אלים, החזה והגולגולת שלהם רוסקו על ידי חפץ קהה כלשהו, יחד עם זאת הרוצחים לא לקחו דבר מהרכוש, מה שהוביל לסברה שייתכן והם נהרגו על ידי בעל חיים גדול ממדים.

לעומק המערה מצאו החוקרים שלדי אדם רבים ועתיקים שרועים על הרצפה, נשענים על הקירות, אפילו תלויים מהקירות והתקרה. בכל השלדים נמצא שבית החזה והגולגולת נשברו באותו אופן כמו של וודל וחבריו. 

החוקרים החליטו להקים את מחנה הלילה במרחק של עשרות מטרים מהמערה ושוב באמצע הלילה, נשמעו צלילים – והפעם לא היה לאיש ספק שהם מגיעים מהמערה עצמה. התקבלה החלטה להישאר במקום עם נשקים דרוכים ולא ליצור מגע בחשיכה. רק למחרת בצהריים נכנסו וינסטון ואנשיו למערה. שוב, סביב פתח המערה לא היה סימן להמצאות של בעלי חיים או בני אדם אבל במערה עצמה חיכתה להם הפתעה מוזרה, רוב השלדים שינו את מיקומם. היה ברור שמישהו העביר את המתים בלילה, אך לאיזו מטרה? את הלילה הבא וינסטון וחבר קבוצה נוסף העבירו בצמוד לפתח המערה, מצוידים בפנסים, מצלמות ואמצעי ראיית לילה ושאר הקבוצה חזרה למחנה הראשון. בלילה שוב נשמעו צלילים מוזרים ובבוקר קלייב מצא את הגופות המרוטשות של וינסטון וחברו. הם שכבו בשלולית דם, גופותיהם נמחצו בצורה אכזרית ביותר וגולגולותיהם נוקבו ע"י חפץ חד. חברי המשלחת קיפלו את המחנה ועזבו את האזור, כשעברו ליד המערה אחד מחברי הקבוצה העיר עם פנס לתוך המערה והזדעזע ממה שראה: דם טרי על עצמות שלד עתיק!

לפי עיתון ניו יורקי, הדיווח על המשלחת מעולם לא פורסם ברבים, אולי כי זו אגדה ואולי כדי למנוע מסקרנים לחפש את המערה הסודית. עוד לפי העיתון מערת השלד בתאילנד ממוקמת צפונית מערבית לשפך נהר קוואי ועטופה באגדות מיסטיות רבות בקרב תושבי האזור.

כשחיפשתי מידע, מצאתי מעט מאוד כתבות בנושא, לא מצאתי כל תיעוד על חוקרי הטבע דיוויד וודל, פרי וינסטון ורוי קלייב ובנוסף לא מצאתי הוכחה שהמערה הזאת אכן קיימת. הודעתי לבחור שפנה אליי שמדובר במיתוס, אגדה מעניינת ותו לא.

אתמול ישבתי עם סוכנת הביטוח שלי והיא סיפרה שבמקור היא מכפר במחוז קנצ'נבורי, שאלתי אותה האם היא מכירה את הסיפור ולהפתעתי היא מיד אישרה והראתה לי את שם המערה בשפה התאית. המערה ממוקמת באזור סאי יוק ובתוכה נמצאו שלדים רבים מימי הביניים. המערה לא מוכרת לתיירות וסגורה למבקרים.

פורסם על ידי אליה וינברג

על חיי בתאילנד | מטיילת עם מצלמה וסיפור

השאר תגובה