הצונאמי באוקיינוס ההודי

הצונאמי באוקיינוס ההודי 26.12.2004 ההיכרות הראשונה שלי עם תאילנד היתה בשנת 2005, עת יצאתי עם בעלי הטרי לירח דבש במדינה הטרופית הקסומה.לאחר הרילוקיישן לסין, חופשה בתאילנד הפכה להיות כמו קפיצה קטנה לאילת, שעתיים טיסה ואנחנו שוב אוכלים בננה רוטי בקאוסאן ויוצאים לאחד מהמסלולים הקבועים של כל תייר ישראלי: בנגקוק- קנצ’נבורי – קוסמוי – קופנגן. כשהייתי בהריון הרביעי חיפשנו יעד במרחק טיסה קצר מהבית שלנו בסין, רק להתרענן לפני הלידה הצפויה.

רציתי להגיע ישירות לריזורט מפנק באי טרופי מבלי להגרר בין טיסות קונקשיין ושדות תעופה ולכן בחרנו באי פוקט אליו היתה טיסה ישירה מהעיר שנז’ן בסין. למען האמת תמיד התמקדתי בטיולים באזור המזרחי (קוסמוי / קופנגן) ונמנעתי מהצד המערבי (פוקט / קראבי) מכיוון שפחדתי מהצונאמי, אך הלחץ מצד המשפחה לסגור את הטיול גבר על החששות שלי.

בחופשה הקצרה בת השבוע נחשפנו לאי מקסים, עם חופים יפים, טבע פראי וציוויליזציה מפותחת, אז החלה לחלחל המחשבה שזהו אי בתאילנד שבו נוכל לגור, כעבור שנה כבר נכנסנו לביתנו החדש בדרום האי.המזרח בימים שלפני המעבר לפוקט, אוחזים בכרטיסי טיסה לכיוון אחד, כשכל הציוד שלנו כבר ארוז במכולה על אונייה, העברנו את הזמן בבית המלון בצפייה בסרטים, באותה תקופה בסין היו הרבה דוכני רחוב לממכר סרטים שונים צרובים על דיסקים, קראנו לדוכנים האלו BLOCKBUSTER. אחת לכמה ימים עצרנו בדוכן האהוב עלינו ובחרנו סרט לצפייה. ראיתי על העטיפה תמונה יפה של ריזורט תאילנדי מפנק וכיתוב שאומר ” משפחה עם 3 ילדים יצאו לחופשה באי טרופי בתאילנד” דמיינתי שזו תהיה קומדיה משעשעת , במיוחד שהשחקן הראשי הוא הקומיקאי המפורסם אוון וילסון ואני יודעת כמה מצבים קומיים יכולה לקרות עם 3 ילדים בחופשה, לכן קניתי את הסרט, חזרתי למלון ואמרתי לבעלי שיש לנו קומדיה להיום בערב.

משום מה על שם הסרט לא טרחתי להתעכב, “הבלתי אפשרי” ( the impossible) סיפורה של המשפחה ששרדה את הצונאמי. מיותר לציין שבכיתי רוב הסרט ולאחריו לא הצלחתי להרדם.עם המעבר לפוקט, כשבכל אזור ניצבים שלטי אזהרת צונאמי ומסלולי בריחה אפשריים, האסון הפך למוחשי יותר. מודה שכל פעם שאנחנו מגיעים לחוף אני תמיד מציצה בים עם חשש.ככל שחקרתי יותר על האסון כך גיליתי שהאי פוקט נפגע דווקא פחות מאזורים אחרים, לדוגמא קאו לאק ספגה את שיא עוצמתם של הגלים (אני מתייחסת לקו פוקט פנג-נגה ולא קבוצת האיים פי פי או קראבי).

באחד הטיולים לקאו לאק, ישבנו במסעדה על החוף ופיתחנו שיחת חולין עם בעלת המקום, הגענו לנושא הצונאמי והתברר שהאשה הייתה בחוף באותו היום. לשמוע את הסיפור ממקור ראשון היה מצמרר. היא ניצלה כי הספיקה להגיע לקומה השלישית של בית המלון ושם, יחד עם ניצולים אחרים, חיכתה לפינוי.

סיפור אחר שיצא לי לשמוע גם כן ממקור ראשון, זו חויה של גבר שבילה עם חבריו על חוף הים בפאטונג. החברים, שיכורים ומאושרים אחרי חגיגות חג המולד בחרו להישאר לישון את הלילה על החוף והוא חזר לחדרו במלון. בבוקר (המאוחר) כשהתעורר ויצא למרפסת גילה בוצת מים ממש מתחתיו בקומה השנייה, קו החוף נעלם והרס מסביב. החברים שלו לא שרדו. קצת לפי שיצאנו לטיול בצפון תאילנד נסענו לביקור בקאו לאק.

רציתי לבקר במוזיאון שמוקדש לאסון הצונאמי ולבור מידע נוסף ותמונות כדי שאספר דווקא היום ה 26 לדצמבר, הוא היום בו הגלים הנוראים גבו את חייהם של למעלה מ 280 אלף איש וזרעו הרס רב במדינות רבות באוקינוס ההודי.

המוזיאון קטן ואינטימי כשהמוקד היא סירה משטרתית שנזרקה אל החוף עם הגל למרחק של יותר מקילומטר. התאילנדים השאירו אותה שם, אנדרטה לזכרם של הרוגי האסון.

עם השנים הוסיפו ביתן קטן עם קטעי עיתון וסיפורים אישיים של אלה ששרדו. הכניסה עולה 300 בהט ולטעמי יקרה מאוד. אך לבקר באזור, לראות את הסירה ולהבין את גודל האסון בהחלט מומלץ. הנקודה ב GPS תהיה tsunami museum khao lak אתמול בערב את כתיבת חלקו הראשון של הפוסט, דפדפתי בפייסבוק ותפסה את עיניי כתבה בעמוד של החדשות המקומיות של פוקט. תרגום זריז בגוגל מלמד על כתבה בנושא בית קברות לקורבנות צונאמי בקאו לאק, המקומיים מתלוננים שהמקום רדוף רוחות ובאזור קורות תאונות מוזרות. בבית הקברות קבורים בעיקר זרים שנהרגו באסון וכ 400 גופות עדיין לא זוהו, 17 שנה אחרי!