רוד טריפ היום האחד עשר

רוד טריפ תאילנד דצמבר 2021, פוסט אחד ביום.

להתעורר בבקתה ביער, מוקפת בצמחייה ירוקה, עצי אורן מכסים את הגבעות הרבה מעבר למה שהעין יכולה לראות, פיכפוך עדין של מים מהנהר שזורם לאיטו ושקט פסטורלי שרק הטבע יודע לייצר. לא נדרשתי לטוס לאוסטריה, שוויץ או ניו זילנד בשביל זה, גם לא פינלנד או הולנד. מצאתי את כל הטוב הזה בתאילנד, בקאו-קו!

בכל מקום שהיינו עד כה הפסטורליות הייתה תאילנדית , אם זה הריהוט בחדר או שדות האורז, פסלים של בודהה בכל מקום או בקתות ספק בונגלו שצמודות זו לזו. השקט, זה משהו שקשה למצוא בריזורט עמוס באורחים בוודאי אם מדובר בתיירים מערביים, אך כאן כאשר הבקתות פרוסות לאורך צלע ההר והמרחק מאפשר פרטיות, התחושה שאנו כאן לבד.

למען האמת, כשהגענו אתמול, כך חשבנו!  למראית עין היינו לבד. אבל בארוחת הבוקר הבנו שהמקום בתפוסה מלאה, המוני תיירים מקומיים שמתפזרים על פני שטח עצום ומאפשרים לכל אחד להנות מהפרטיות.

מכיוון והריזורט מותאם לתיירות פנים לא היו לנו ציפויות גבוהות מארוחת הבוקר, לכן תפו"א אפוי בתנור, פנקייקים ובכלל בופה שאינו מבייש מלון של רשת מערבית גדולה היו הפתעה חיובית מאוד. הילדים כל כך שמחו לדעת שאנחנו נשארים כאן יום נוסף כי אז גם מחר יהיה תפו"א אפוי בתנור. הדברים הקטנים שגורמים לאושר.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לראות מה יש לקאו קו להציע.

העצירה הראשונה איך לא, היתה במקדש מהיפים שראיתי בתאילנד. נכון, כבר אמרתי שאני לא חובבת מקדשים, אבל על ארכיטקטורה כזאת לא מוותרים, במיוחד שהמקדש נבנה בפסגת ההר וממנו נשקף הנוף המרהיב של העיירה מסביב.

בשונה למקדשים האחרים בהם בקרנו כאן יש הקפדה לא רק על הלבוש הצנוע והמסכות אלה גם על הכניסה ללא נעליים. לכן לאורך המדרגות שמובילות לכניסה למקדש תראו המון זוגות נעליים. מדהים שאפשר להשאיר נעליים וללכת להסתובב בידיעה שהנעליים לא יעלמו כל עוד זכרתם היכן השארתם אותם.

הרצפה מקושטת בפסיפס צבעוני שמנצנץ בשמש ודמויות שונות שמייצגות את הבודהיזם. גם קירות המקדש מקושטות בפסיפס וזהב, ללא ספק מדובר במבנה עם נוכחות. מעבר לכביש יש מבנה נוסף, חמישה פסלי בודהה יושבים אחד אחרי השני כמו מטריושקה, כולם בלבן בוהק חוץ מהכי גדול, לו יש כובע זהב על הראש. מהמקדש נפתח נוף מרהיב לבקעה והרים מסביב, מפל מים דקורטיבי למרגלות המקדש ועוד כמה מבנים נוספים. האזור הומה אדם, מאות אנשים ואיכשהו עדיין יש שקט. פשוט מדהים.

זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה במהלך היום שבו הרגשנו שאנו בתאילנד, מרגע שעזבנו את המקדש, דילגנו לפתע לאירופה. היעד הבא שלנו, אטרקציה מפורסמת מקומית היא שדה תחנות הכוח, שבשבות רוח ענקיות ולבנות. רואים אותן כמעט מכל נקודה באזור. הדרך ציורית ועוברת בין שדות פרחים לשדות תותים, המון בתים צבעוניים כאילו נלקחו מעיירה אירופאית, המון אורנים ואויר כל כך נקי. רק כשמתקרבים אל השבשבות קולטים את גודלן ועוצמתן. כמו כל אטרקציה תיירותית במקום יש חנייה מסודרת , דוכנים לממכר מזכרות ואוכל, שדה פרחים, איזורי צילום שונים, מקום ללינה עם אוהלים, בית קפה ועוד. השבשבות פעילות כל הזמן, הרעש שהן מיצרות מזכיר את הצליל ששומעים כשמטוס עובר בשמיים, והנוף כמובן עוצר נשימה. לא להאמין כמה יפה ומיוחד פה.

כמובן שעשינו מיליון תמונות ויצאנו עם כמה שבשבות רוח צבעוניות עבור הבנות.

בדרכנו חזרה אל המלון טיילנו בדרכים עם ה GPS  כבוי, המטרה לראות עוד, ללכת לאיבוד במקום היפהפה והמיוחד הזה.

בקאו קו יש המון שדות תותים בצידי הכבישים, חלקם רק מוכרים תותים טריים, חלקם מציעים קטיף עצמי. שאלתי את הילדים אם זה מעניין אותם ורק הבנות השיבו בחיוב (טוב, הן מכורות לתותים). כל אחת לקחה דלי ומספריים, קיבלו הדרכה ממני איך בוחרים תותים ואיך גוזרים את הגבעול והן יצאו לדרך, בהתחלה בחשש ואחר כך ממש בהתלהבות. אחרי כמה רגעים גם הגדולים הצטרפו לחגיגה.

בעולם שלנו, כשהכל נגיש בחנויות ובשווקים הילדים גדלים ללא שום ניסיון בעבודת כפיים, לכן הקטיף כל כך מוצלח ומהנה, כמה גאווה וסיפוק עצמי זה לאכול משהו שקטפת לבד! אני יודעת שבישראל קטיף בשדות מאוד נפוץ אך כאן בתאילנד ממש לא קל למצוא.

חזרנו לבקתה שלנו מוקדם יחסית, שטפנו את התותים ואכלנו אותם במרפסת השמש. שקלנו לצאת שוב אבל כל כך שקט וטוב כאן שהחלטנו להנות מהשלווה ולספוג כל דקה מהחופשה המיוחדת הזאת.

הבקתות כאן מצויידות במרפסת שמש מאוד מסודרת, כוללת שולחן עם כיסאות, ברז עם כיור וגם אזור מנגל, לכן החלטנו שאת ארוחת הערב שלנו אנחנו נעשה בבקתה, מנגל של סופ"ש זאת מסורת אצלנו במשפחה