רוד טריפ היום התשיעי

רוד טריפ תאילנד דצמבר 2021, פוסט אחד ביום.

הבוקר שלנו החל בדיוק הפוך ממה שציפינו, מספר שעות לפני שאנחנו יורדים מפאי לכיוון צ’יאנג מאי בכביש הנוראי,  בת השש החלה להקיא את נשמתה, מה שנכנס מיד יצא. כל זה כנראה אחרי פיצה אישית שאכלה בערב הקודם. בהחלט לא התחלה טובה ליום שגם ככה לא אמור להיות קל.

אחרי יומיים בפאי, החל מהנסיעה הקשה, לילה בריזורט מדהים, טיול יום מהנה ברחבי העיירה הקסומה והיי מטורף מכל מה שראינו, אני רוצה לסכם את המחשבות שלי.

פאי מזכירה לי את השילוב של כפר חסידים בפסטורליות (כן, אני דתלשי”ת והתגוררתי בכפר חסידים 3 שנים) ואת רחוב הקאו סאן שבבנגקוק בגלל הווייב של רחוב התרמילאים הנפלא, השמח והפשוט של עשור או שניים אחורה. מין שילוב מוזר שכזה שעובד נהדר וגורם לאנשים לסבול את כל ה 762 עיקולים כדי להגיע לשם.

אבל אני עדיין לא חושבת שהמקום מתאים לחופשה מהנה עם הילדים בדיוק כמו שרחוב הקאו סאן אינו כזה.

את הרוגע והשקט אפשר למצוא בכל כך הרבה מקומות ברחבי הממלכה שהנסיעה הזאת לילדים, לא בהכרח מצדיקה עצמה. דבר נוסף, עליו לא חושבים אך זה עלול לקרות ואכן קרה לנו – ילד שלא מרגיש טוב ונאלץ לשבת ברכב במשך שלוש שעות נסיעה קשות במיוחד.

אוליביה התעוררה בבוקר בחוסר נוחות וכעבור מספר דקות החלה להקיא, לא משהו שהיה מרגש יותר מידי אם היינו בבית או במקום עם תשתיות מפותחות, אבל זה משהו שכן מדאיג כשנמצאים במקום שכוח אל כאשר לפנינו רק מספר שעות מצומצם להכין אותה לנסיעה.

אז יצאנו לחפש 7/11 פתוח או בית מרקחת כדי לקנות את תרופת הפלא התאילנדית, “הארנב הלבן” ולהפתעתנו גילינו שגם זה אתגר רציני. כשבפוקט או קוסמוי התרופה נגישה בכל מרכולית, ב 9 בבוקר בפאי הרבה עסקים עוד לא התעוררו ואלה שכן, לא מכרו את התרופה הנדרשת.

אחרי שיטוט נרחב ברחובות, מצאנו ספק בית מרקחת ספק חנות כלי נגינה שמכר את התרופה, אוליביה הרגישה יותר טוב וקיבלנו החלטה לצאת לדרך לא לפני שנתנו את כדורי הפלא נגד הבחילות לילדים הגדולים. אין לי מושג איך נקרא הכדור אבל אתם יכולים לגשת לכל בית מרקחת במדינה, להגיד שאתם נוסעים לפאי והרוקח ייתן לכם את התרופה. יהיו שיאמרו שלא היינו צריכים לצאת בכלל מפאי, אבל לתחושתנו הרגשנו יותר בטוח להגיע לעיר מתקדמת ומפותחת על כל מקרה שלא יקרה.

בדרך נאלצנו לעצור מספר פעמים, ילדה אחת שלא מרגישה טוב  שנייה שמקיאה כי היא לא קיבלה את תרופת הפלא ושלושת הגדולים סובלים ברמות שונות אך מחזיקים מעמד. על הדרך גם צילמנו סרטון קצר, כמה קטעים של הכביש ומבט כללי על רוב הקטעים הקשים של הדרך.

לא היו מאושרים מאיתנו להגיע סוף סוף לצ’יאנג מאי, אחד הערים האהובות עלינו.

קצת לפני צ’יאנג מאי ובעצם בקצה המסלול המפרך של פאי יש בית קפה שממוקם בתוך מטוס (איירבוס A330). לא טסנו המון שנים לכן עצרנו לקחת טייק אווי, לעשות את ה”מסלול” של רכישת הכרטיסים, צ’ק אין וכמובן “טיסה” במחלקת עסקים. היינו אפילו טייסים לרגע. גימיק נחמד, הקפה גרוע.

את המלון בצ’יאנג מאי בחרתי בתוך העיר העתיקה, אני ממש אוהבת את האזור וגם יש לנו בסך הכל לילה אחד בעיר והעדפתי להיות קרובה לאזור שאני רוצה לראות. העיצוב של המלון ממש מתאים לאיזור בו הוא נמצא, סגנון תאילנדי עם חלונות פסיפס וריהוט עם נוכחות בחום כהה. זה תמיד מרגש להגיע למלון שבחרתי לפי תמונה ולהשוות כמה הוא תואם את הציפיות. גם הפעם שמחתי שלא טעיתי עם הבחירה.

אחרי מנוחה קצרה מהנסיעה עשינו טיול רגלי באיזור, התפעלנו מהיופי של העיר, שוחחנו על ההיסטוריה של העיר והשילוב של הבנייה המודרנית לצד החומות העתיקות שעדיין נשמרו בחלקן.

מחר יש לנו שוב נסיעה בתקווה שהפעם כולם ירגישו טוב.