המדריך לרילוקיישן – תאילנד חלק ד’

בשלושת החלקים הקודמים של המדריך לרילוקיישן, התמקדתי במידע כללי, רפואה ואפשרויות תעסוקה, בחלק זה אני רוצה לספר גם על החסרונות איתם המהגרים מתמודדים במעבר לתאילנד.

ככלל, לחיות במדינה זרה על אי טרופי היא ללא ספק חוויה מיוחדת במינה. להכיר אנשים חדשים ממגוון רחב של מדינות, להחשף לתרבויות חדשות ובעיקר לזאת התאילנדית, ללמוד שפה נוספת ולא לשכוח שבסופו של דבר מדובר על לקום כל בוקר בפיסת גן עדן ולדעת שאין לאן למהר. הפנטזיה הזאת שזורה בהיכרות המוקדמת של אלו הרוצים להגר, מתקופתם כתרמילאים ותיירים בתאילנד, אך לחיות בתאילנד שונה לחלוטין מלטייל בה, קיימים קשיים עליהם ארחיב בפוסט זה ואפתח צוהר קטן לצד האפל של הרילוקיישן לתאילנד שיאפשר לחלקכם להתכונן טוב יותר למעבר ולאחרים אולי לחשוב שנית האם היעד הזה מתאים להם. אז עם מה מתמודדים כשעוברים לגור בתאילנד?

1. במקום הראשון ומובילה בפער היא הביורוקרטיה! התאילנדים אוהבים ניירת, הרבה ניירת, המון ניירת שמאפשרת לשלוח אתכם הלוך ושוב יום אחר יום ממשרד זה לאחר. לפעמים יש נהלים שסותרים אחד את השני, אולי אפילו במתכוון וזה מוביל את הצורך שלכם כזרים לשכור את שרותיו של “מומחה” מה שהופך את התשלום מסכום סביר של משרד ממשלתי להוצאה עצומה שבה כל אחד מקבל נתח על חשבונכם. מקרים נוספים מובילים למין לולאה אינסופית שהדרך לשבור אותה היא יצירתיות, סבלנות, זמן ושוב כסף. למשל עם הגעתנו לתאילנד היינו צריכים להמיר את הויזה הזמנית לויזת לימודים ואפוטרופוס, אחד התנאים הוא לפתוח חשבון בבנק תאילנדי ולהפקיד סכום מסוים לפרק זמן של 3 חודשים. שמחים ומאושרים בבוקר הראשון בתאילנד, קמנו מוקדם ונסענו לסניף הבנק רק כדי לגלות שהוא סגור. בתאילנד, הבקרים מתחילים לאט ורוב סניפי הבנקים השונים נפתחים ב 10:30 בבוקר. בניסיון השני סורבנו והסיבה היא שאין לנו זכות לפתוח חשבון בנק מכיוון שאנחנו על ויזה זמנית, וכך נכנסו לפרדוקס הביצה והתרנגולת. כשבסופו של דבר אחרי שבוע של מלחמות עיקשות, בכי, כעס, תסכול, הגיון, חוסר הגיון וכמובן תחת לחץ של זמן, הצלחנו “לשבור” את מנהלת הסניף ופתחנו את החשבון המיוחל.
2. סאבאי Sabai  זאת המילה שמגדירה היטב את ההבדל בין התרבות הישראלית לזו התאילנדית. סאבאי היא הרמוניה, נוחות פנימית, שקט נפשי ובקיצור קחו את החיים בקלות ובקצב איטי, ישראלים חיים על 100 קמ”ש, התאילנדים על 5 קמ”ש. לכאורה זה נשמע מאד מפתה, הלוא אחת המטרות של הרילוקיישן זה לשנות את אורח החיים, אבל לאורך זמן ההבנה שהמרחק בין TAKE IT EASY לעצלנות לשמה מצטמצם ודברים שיכולים וצריכים להתבצע בזמן סביר הופכים לתהליך איטי ומייגע.
3. מעבר למדינה זרה טומן בחובו חוויה יחודית אבל מהצד השני גם המון געגועים למשפחה, לחברים, לימי שישי ולחגים. במקום החדש מכירים אנשים חדשים, יוצרים חברויות בתקווה לבנות “משפחה” חדשה, אך לרוב החברות מסתיימת עם סיום הרילוקיישן וכל אחד פונה לדרכו.
4. הרילוקיישן זאת חוויה מיוחדת גם עבור הילדים, יש להם עדיין את הסקרנות הטבעית, חוסר פחד וקלילות יחסית. עם זאת צריך לזכור שברילוקיישן כולם זמניים והילדים חווים משברים כשחברים עוזבים וחבורות מתפרקות. עם הזמן גם הם מתעייפים מלנסות להתחבר פעם אחר פעם, כי בסופו של דבר הם יודעים ששוב יצטרכו להיפרד מחברים טובים, אולי בני/בנות זוג. ככל שהילדים גדלים ככה יש יותר קושי בליצור חברויות, חיפוש אחר דומים להם במראה ובתרבות, והרצון להיות חלק ממשהו קבוע.
5. כשעוברים לתאילנד, תזכרו שתמיד יהיו לכם שותפים לבית, אלו לא משלמים שכירות אך כן מלכלכים ומציקים- אלו כמובן המזיקים.  החל מנחשים, עכבישים, צפרדעים, קרפדות, שממיות, גאקו, סנאים ואפילו לטאות כוח. עם הזמן פשוט לומדים לחיות איתם, לשמור על הזהירות הנדרשת ובעיקר לצלם אותם בכל מיני מצבים.
6. החיים במדינה טרופית כשארון הבגדים מורכב מגופיות, מכנסיים קצרים והרבה בגדי ים זה בהחלט חלומי, אך למען האמת כשזו חלק משגרת חייכם, לא משנה כמה מושלמת היא תהיה, בסופו של דבר היא שוחקת. החום והלחות, חיים תחת לוח זמנים בהתאם לשמש הקופחת ובתכנון לנוע ממזגן למזגן. פעילות ספורטיבית מתבצעת מוקדם בבוקר או מאוחר בערב והרצון להרגיש קצת חורף או אפילו סתיו נשאר בין כותלי הבית ומתחת למיזוג האויר.
7. התחלתי במזג האויר, אז חשוב לציין שלחום וללחות יש עוד מספר השלכות, נתחיל בארון הבגדים, שם מיטב בגדיכם מעלים עובש בכל פעם שאתם יוצאים לטיול של מספר ימים מחוץ לבית, הנעליים והרהיטים נהרסים, הפצעים בגוף מחלימים לאט יותר והריח התמידי של העובש במהלך העונה הגשומה זה משהו שבאמת לא ניתן להתרגל אליו.
8. כשמטיילים בתאילנד נוצרת תחושה שכולם כאן דוברי אנגלית ולכן במהלך תכנון המעבר הדבר האחרון שחושבים עליו הוא קשיי שפה והתקשורת עם המקומיים, גופים רשמיים ובשגרת היומיום. ואז מגיעים לבית החדש בתאילנד, נכנסים לחנות השכונתית או לשוק ומבינים שאף אחד לא מבין אתכם. בכלל! רוצים טכנאי מזגנים? סתימה בביוב? השכן מציק? לפתע מגיעה ההבנה שאף אחד לא מבין אתכם! שפת ידיים ופנטומימה גורמת להרבה צחוק ואי נוחות של 2 הצדדים ואפס הבנה. המקרים המצחיקים ביותר זה לשמוע את בעלי מדבר עם התאילנדים עברית, ממילא הם לא יבינו אותו באנגלית, אז למה להתאמץ? לכן אם אתם מתכננים לעבור לתקופה ארוכה, תשקיעו חצי שנה בלימודי תאילנדית בסיסית , זה טיפ זהב שמאוד יקל על החיים שלכם כאן!
9. חיסרון אחרון היא ההבנה שלא משנה כמה זמן תחיו כאן, לא משנה אם תשלטו בשפה, תאמצו את התרבות וכו’,  תמיד תהיו זרים כאן, תמיד תהיו על תקן של “תיירים” מערביים בעלי ממון שמוכנים לשלם יותר. היכן שתאילנדי ישלם 20 באט אתם תשלמו 400 באט, למה? ככה! זה יכול להיות בתאונת דרכים קלילה שבה השוטר יקבל את הצד של התאילנדי, למרות שהחוק עימכם. או בסכסוך עם בעל מקצוע, אפילו בויכוח כך סתם בחנות, תמיד תדעו את מקומכם ותקבלו את העובדה שאתם בעדיפות שניה וכל עוד זה לא מניב כסף, אף אחד לא יהיה בעדכם.

אולי בעצם הדרך הכי טובה לחיות בתאילנד היא לאמץ את הכלל הכי פשוט – סאבאי סאבאי

אם יש לכם עוד חסרונות שלא הזכרתי כאן, מוזמנים להוסיף, זה יעזור לאחרים להתכונן טוב יותר למעבר.