ה”מסע” לקו סמוי

אנחנו חיים במירוץ יומיומי אחר פרנסה טובה, הצלחה, היכולת לתת לילדינו כל מה שהם זקוקים לו, מנהלים שיגרה אינטנסיבית אשר מתמקדת בלחיות אך לא תמיד להנות מהחיים.

את ההפסקות במרתון חיינו אנו לוקחים בחגים, מנצלים את החופש כדי להספיק כמה שיותר ולבסוף חוזרים מהחופשה מותשים יותר. ביומיום נראה שלפעמים אנחנו שוכחים להנות מהדברים הקטנים והפשוטים כמו שמיים כחולים, ציוץ של ציפורים או שיחה עם בן אדם לא מוכר .לכן כל כך חשוב לי לטייל ככל שאפשר. זה יכול להיות טיול של סוף שבוע או כמה ימים בזמן חופשת הסמסטר בבית הספר, לא טיולים גרנדיוזים, לא כאלו שצריך לחסוך במיוחד ובודאי לא כאלו שיתישו אותנו, העיקר לצאת מהבית , לשנות אוירה, להתרכז בדברים הפשוטים.

לפני שנה וחצי, הרבה לפני הקורונה והסגרים, נסענו מספר ימים לאי קוסמוי, לבלות ביחד ולחגוג את יום ההולדת שלי.

בקוסמוי יש הרבה מקומות יפים, אהובים מאוד והומי אדם , לכן בחרנו דווקא בחוף פחות מוכר, באזור מאוד שקט כדי להתרכז בביחד. בחוף זה גם בשיא העונה אין מטיילים והתחושה שרצועת החוף שייכת רק לנו.

ההגעה אל האי מתחילה בנסיעה ברכבנו מפוקט ועד לרציף המעבורת, כשלוש וחצי שעות ולאחריה הפלגה של כשעתיים וחצי. אלא שהטיול כמעט ונהרס כבר ב100 ק”מ הראשונים. כאשר הרכב שלנו נעצר וסירב לנסוע, אטם ראש המנוע כשל והמים ברדיאטור התאדו. וכך נתקענו באמצע שום מקום , 35+ מעלות בחוץ, שעה וחצי מהבית ושעתיים מהמעבורת , סביבנו ג’ונגל וכמה צריפים של מקומיים. כבר הבנו שהטיול נגמר לפני שהחל, גרר למוסך והביתה . אבל אז עצר רכב, בחור תאילנדי מקסים ניגש לעזור, בלי לדעת אף מילה באנגלית , רץ לחצר הקרובה, והחל ממלא מים בבקבוקים ומביא לנו. אחרי שעה על הכביש, אנחנו נפרדים מאותו בחור ומחליטים להמשיך, אנחנו מאמינים בסימנים.

ואכן , אנחנו מצליחים להגיע למעבורת , רק אז הרכב כבה בשנית ומסרב להניע חזרה , אבל עשינו את זה ! אנחנו על המעבורת !!!

שעתיים וחצי של הפלגה, עוד מים לרדיאטור ואנחנו נוסעים למוסך שמצאנו בגוגל מפות . השארנו את הרכב שם עם המון תקוות ומספר תפילות.למלון נסענו במונית שהמוסך הזמין, נהגת מקסימה שגבתה מחיר סמלי עבור הנסיעה וקיבלה בלעדיות להסיע אותנו לכל מקום בזמן החופשה הזאת, שוב תמורת תשלום סמלי. אבל ההפתעות לא נגמרו בזה. בבית המלון שדרגו לנו את הבונגלו לוילה משפחתית גדולה ומפנקת, עם בריכה פרטית וחדר לכל ילד. בנוסף התמזל מזלנו לגלות שבימי ראשון בביץ’ קלאב של המלון עושים יום כיף משפחתי, עם הפעלות לילדים, קייקים ועל האש.

לאותו סוף שבוע תכננתי , כהרגלי, לבקר בהמון מקומות, לטייל לבופוט ולעלות לנקודת תצפית מיוחדת מאוד. אבל אני מאמינה בסימנים, ואם אין רכב אז נשארים במלון למעט הגיחות המחויבות, ונהנים ממה שיש. אחה”צ עד הערב נהנים בבריכה של המלון, צופים בגולשי הרוח בים , נהנים מהשקט. למחרת בבוקר הילדים כבר בים. בחוף הזה המים כל כך רדודים שאין פחד לשלוח את הגדולים לבד. ואז הם רצים לקרוא לי, “אמא, בואי תראי!”

ואני רצה, דואגת כמו פולנייה טובה ואז רואה את הילדים שלי משחקים באולינג עם קוקוס שמצאו על החוף. הים טורקיז, החול לבן, מלח באויר וקוקוס , שהפך לכדור באולינג. כי בחופש אין טלפונים או טאבלטים, אז אפשר לדמיין, לחקור, להמציא ולהנות מהדברים הפשוטים, שבשגרת יומיום אנחנו שוכחים.

אחר הצהריים כבר היינו בדרך הביתה. את הרכב לא יכלו לתקן בפרק זמן כל כך קצר אך בעל המוסך הכניס חומר מיוחד לרדיאטור כדי שנצליח לחזור לפוקט. על העבודה הוא לא לקח כסף ודאג לשים לנו עוד נוזל לרדיאטור בבגאז, כדי שבטוח נגיע הביתה.

אותו יום הולדת היה אחד הטובים, כי זו לא הייתה סתם מסיבה אלה דברים קטנים ופשוטים שמוסיפים לחיים הרבה יותר משמעות והנאה.

אז אם אתם מגיעים לקוסמוי :

מוסך Dan auto limited (מפות גוגל)

הריזורט באזור השקט Shiva Samui , רק תזכרו שהמים רדודים מאוד

כמובן שבקוסמוי יש המון מה לראות ולעשות , על זה תקראו בפוסטים נוספים.

פורסם על ידי אליה וינברג

על חיי בתאילנד | מטיילת עם מצלמה וסיפור

השאר תגובה