רילוקיישן לתאילנד- האם הילדים סובלים ממכשול השפה?

כשמתייעצים איתי על רילוקיישן, אחת השאלות שחוזרת על עצמה בתדירות גבוהה "איך בוחרים מסגרת לימודים לילדים?" ואל השאלה הזאת מיד מצטרף החלק השני "אני רוצה גן/בית ספר עם הרבה ילדים ישראלים, כדי שלילד יהיה עם מי לדבר בשפה שהוא מכיר"

לפי תפיסת עולמי, המחשבה הזאת שגויה מיסודה, הלוא אתם ההורים בוחרים להתנתק לפרק זמן מסוים מהמקום בו אתם נמצאים. רוצים לחוות משהו אחר, חדש, להכיר תרבויות שונות, לחדד שפות נוספות ולהעשיר את עולמכם, אז למה אתם מונעים את החוויה המיוחדת הזאת מילדכם?

כשעליתי לישראל הייתי בת 16, המילים היחידות שידעתי בעברית היו שלום ותודה. בשדה התעופה חיכו לי שני נציגים של הפנימייה אליה שובצתי, הראשונה נציגה של תוכנית נעל"ה דוברת רוסית והשני הוא הנהג, ישראלי צבר.

הנציגה לא הייתה ידידותית יתר על המידה ומיד לאחר שנכנסו לרכב, נרדמה. הנהג לעומת זאת היה פצצת אנרגיה מלאה חיים – בדיוק כמו שמו! חיים החייכן והדברן שלא ידע מילה ברוסית אבל זה לא מנע ממנו לדבר איתי כל הדרך מנתב"ג ועד לכפר חסידים. המדהים בכל הסיפור הזה הוא שממש הבנתי אותו, אפילו מבלי להכיר את המילים.

חיים עזר לי המון בתקופה בה גרתי בפנימייה ואני זוקפת לזכותו את המוטיבציה העצומה שלי ללמוד עברית והקלות בה הצלחתי לשלוט בשפה.

ילדים לא זקוקים לשפה מדוברת כדי ליצור חיבור, כל עוד יש כימיה הם מצליחים לתקשר, כל אחד בשפה שלו, עם קצת תנועות ידיים והרבה חיוך, הם יוצרים את השפה המיוחדת שלהם בשלב הראשון ובהמשך לומדים להשתמש בשפה המשותפת אותה הם ילמדו בבית הספר.

אני רואה את זה כל הזמן, אם זה במלון בו שהינו בקראבי והבנות שלי חברו לילדה, תיירת מגרמניה. הן שיחקו ביחד והבינו אחת את השנייה. היום למשל בחוף הים, בזמן שהבנות שיחקו בחול, הצטרף אליהן ילד תאילנדי. הילד קשקש בתאית, הבנות באנגלית ולאחר מספר דקות הצטרפו עוד שני בנים לחבורה, דוברי שפה אחרת, הם ישבו כולם ביחד ובנו ארמונות בחול ואז במבט בלי מילים רצו כולם לכיוון הים לקפוץ בין הגלים.

כשהגענו לתאילנד, הילדים שלי ידעו לדבר בעברית ובסינית עם נגיעות של אנגלית לא ממש ברורה. הגענו ליום הפתוח בבית הספר כדי להכיר את המורים והתלמידים. במתחם המשחקים פגש בני דורי ילד שהגיע מקזחסטן, טימור שמו. דורי פנה אליו בסינית, טימור ענה ברוסית וכמובן שתוך שניות הם הפכו לחברים הכי טובים, דורי למד מטימור מספר מילים ברוסית ולימד אותו מספר מילים בעברית ותוך כמה חודשים הם כבר תקשרו באנגלית, השפה הרשמית של בית הספר שלנו.

בימים הראשונים התלוננו בפניי הילדים שהמורים אוסרים עליהם לדבר עברית בהפסקה, הדבר הרגיש לי קצת מוזר ושוחחתי על כך עם מנהלת בית הספר. המנהלת הסבירה לי שבית הספר מורכב מילדים ממספר מדינות ובמידה והילדים יוכלו לדבר בשפתם, מיד ייווצרו קבוצות של דוברי השפה הרוסית, העברית, התאית, אנגלית וכו'.

המטרה של בית הספר היא לבנות קבוצה אחת הומוגנית שדוברת את השפה הרשמית בבית הספר, היא האנגלית. כולם ביחד, אין חריגים ואין חרמות וככל שיקפידו על כך, למידת השפה תהיה להם קלה יותר. לא יכולתי שלא להסכים איתה ובאמת לאחר כחודשיים שלושה הילדים שיפרו את רמת האנגלית שלהם ובני הקטן אדם אפילו אימץ את המבטא הבריטי של המורה שלו.

כשאתם יוצאים לרילוקיישן, גם ילדכם יוצאים איתכם, זאת לא רק חותמת בדרכון אלא הזדמנות אמיתית להכיר לילדים עולם ומלואו ובכל מקרה את העברית אפשר לשמר להם בהמון דרכים מגוונות.

פורסם על ידי אליה וינברג

על חיי בתאילנד | מטיילת עם מצלמה וסיפור

השאר תגובה