רוד טריפ היום השישי

רוד טריפ תאילנד דצמבר 2021, פוסט אחד ביום.

איזה יום היה לנו היום! קשה לי להסביר במילים עד כמה אני אוהבת את צפון תאילנד! זה מתחיל ממזג האויר שהרבה יותר נעים ונוח מהאיים, בבוקר ובערב קריר, בצהריים חמים, אחוזי הלחות נמוכים ובכלל לא מזיעים. הנופים, ההרים  השקיעות, קרני השמש שמבצבצות בין ענפי העצים, מגוון עצום של שמורות, מקדשים, פארקים, מפלים ומעיינות חמים. אני חושבת שגם חודש בכל יעד לא יספיק כדי להנות מכל מה שלצפון יש להציע.

בכל אופן, היום היה לנו יום עמוס בחוויות ותכנים לימודיים, בהם השכילו לא רק הילדים אלה גם אנחנו ההורים.

את הבוקר התחלנו ביקיצה טבעית וארוחת בוקר צנועה, אחרי התארגנות יצאנו לכיוון היעד הראשון- משולש הזהב.

בדרך עצרנו בבית קפה מקסים לצידי הדרך, שטח גדול עם גשרים מעל שדות אורז (שכבר נקצרו) ובין לבין בקתות עם שולחן וספסלים עבור אורחי המקום. בבית הקפה המון פינות מעוצבות עבור תמונות לאינסטגרם כי זה מה שהולך היום. התפריט היה דל אך מספיק בשביל עצירה להתרעננות.

המשכנו בדרכנו למשולש הזהב, כאשר מימין לנו עובר הנהר ומעברו השני -לאוס. ה GPS החל להתבלבל והטלפון הראה זמן מקומי וזמן תאילנד וככה המשכנו, בין שתי המדינות.

להפתעתנו במשולש הזהב כמעט ולא היו תיירים ורוב העסקים סגורים או נטושים. הצטלמנו, הסברנו לילדים על המקום, צפינו בפיצול הערוצים בנהר וזיהינו את לאוס ומינאמר, סירבנו באדיבות לטיול בסירה על הנהר והמשכנו הלאה אל היעד הבא.

זה לא סוד שבעבר בצפון תאילנד גידלו את האופיום ולאיזור משולש הזהב היה תפקיד משמעותי בגידול הצמחים וסחר בסם עד שהמלך הקודם ואימו המלכה האם החליטו לעשות את השינוי, לתת לחקלאים פרנסה ותקווה ולהוציא את הסמים מהמדינה. ממש במרחק של 5 דקות נסיעה מהתצפית על משולש הזהב נמצא מוזיאון האופיום. מאוד רציתי לבקר שם כי שמעתי המון ביקורות טובות אך כשהגענו למקום ועודכנו שכרטיס הכניסה עולה 200 בהט לאדם, התלבטנו האם להכנס או לוותר. יהיו שיאמרו ש 200 בהט אלו בסך הכל 20 שקלים, אך כשגרים בתאילנד, מודדים לפי המטבע המקומי ולמען האמת ביקרנו בהרבה מוזיאונים בממלכה ואף אחד מהם לא עלה כל כך הרבה או היה שווה עלות של 200 בהט. אז אחרי התלבטות קצרה התקבלה ההחלטה שנכנסים ולרגע לא הצטערנו. המוזיאון מאוד גדול ומושקע, כולל סרט הסברה ומיצגים שמלווים את סיפור האופיום מצמח מרפא לסם ממכר ומסוכן. אגב, הילדים מאוד התרשמו מהסיור ובהחלט למדו דבר או שתיים. בקיצור מומלץ בחום.

משם המשכנו אל המערה בה נעדרו חברי קבוצת הנערים בכדורגל- סיפורם של 13 הנערים שגרם לעולם לעצור את הנשימה. באופן סימבולי שכזה בדיוק כשהגענו למקום החל לרדת גשם זלעפות וגם כאן התלבטנו אם להמשיך למערה או לא. גם כאן החלטנו להמשיך במיוחד שהגשם לא עצר את התיירים המקומיים.

המקום הפך לאטרקציה חשובה ומאורגנת מאוד, חנייה עבור הרכבים, פיק אפים שמסיעים את המבקרים לאזור המערה ומשם עוד קולנועית עד הכניסה למערה. בתיכנון המקורי שלי היה להגיע, לראות את הכניסה ואת הפסל לצוללן שנהרג בזמן החילוץ ולהמשיך לאטרקציה הבאה. אך גם כאן היתה הפתעה, את המערה הפכו למוזיאון, בכניסה חפצים אישיים של הנערים, האופניים אותם השאירו בכניסה למערה, ציוד החילוץ, משאבות מים ועוד. הכניסה למערה מרשימה מאוד, כל כך גדולה ושקטה, לגמרי מבינה למה הנערים אהבו להגיע לשם ולשחק במבואה. נכנסנו פנימה, התבוננו בתמונות, שוב הרבה שיחות עם הילדים, הרבה מחשבות וצמרמורת שאחזה בי מהמחשבה על מה שעברו הנערים, אז לפני 3 שנים.

כרגע וכנראה עקב המצב, המקום מותאם לתיירות פנים בעיקר, אין אף דובר אנגלית ומעט מאוד שילוט בשפה האנגלית, אך עם זאת אני ממליצה לבקר במקום. כרטיס הכניסה עולה 20 בהט והוא כולל את ההסעה.

משם המשכנו למקדש הכחול, למעשה רציתי לבקר בשלושה מקדשים שונים אבל בגלל שהתעכבנו במקומות האחרים נאלצתי לבחור רק באחד, לכן בחרתי בזה שנמצא הכי קרוב למלון בו אנו שוהים- המקדש הכחול. שמעתי הרבה על היופי שלו, ראיתי אינספור תמונות ברשת עם זאת, במציאות לצערי הוא פחות מרשים. אכן בצבעים של כחול וזהב, אבל מאוד מתוייר ולכן קשה להתרשם מהיופי או העוצמה. להבדיל מהמקדש הלבן כאן אין שטח מטופח או אוירה של קדושה, רק הרבה אנשים, הרבה פסלים והרבה תיירים שעושים סלפי בפנים ובחוץ. לדעתי, אפשר לוותר על הביקור במקדש.

בחזרה למלון, בחדר חיכו לנו שוקולדים וכרטיס ברכה לחג המולד. למרות שזה לא החג שלנו נעים לדעת שבעלת הריזורט חשבה עלינו. דברים קטנים שהופכים את השהות לנעימה יותר.

וככה עוד יום נגמר לו, הספק מבורך באחד היעדים שהיו חשובים לי מאוד בטיול הזה ומחר אנחנו ממשיכים ליעד הבא- פאי.